דברים לעתים קצת זזים

התקבלתי לעבודה שרציתי והייתי מאוד חסרת ביטחון לגבי היכולת שלי להתקבל אליה. אם אני לא אטוס איתו, יש לי איזה חבל הצלה נחמד בינתיים, להיתלות בו.
הוא.
צריך לכתוב את זה, נדמה שאין ברירה אלא לתעד. הוא הבחור הראשון מזה זמן מה שאני אשכרה מעוניינת לתעד את ההתחלה שלנו, למרות שהסוף די נראה באופק. 
אז דיברנו לראשונה בקונצרט של המקהלה בשכונה, והוא מצא חן בעיני ורציתי להרשים אותו. למרות שלא היה לי ברור מה הסטטוס שלו, וחשבתי שהוא בכלל בעניין של החברה שאותה הוא בא לראות שרה. הצלחתי להצחיק אותו מדי פעם וזה גרם לי לשמוח. הייתי מודעת לנוכחותו לאורך כל הקונצרט. אבל הייתי אולי עם איליה עדיין, ובדיבור עם זאב שהיה אז יכול להתפתח למשהו רומנטי מאוד בקלות אם הייתי נמשכת אליו. כי הוא באמת זהב הזאב הזה. אחר כך קרה הכל, המלחמה עם איראן וכו, והייתי פוגשת בו מדי פעם, בטיילת. והיינו משוחחים, וצוחקים. אבל חשבתי שהוא מורבידי, וקצת רזה מדי, ולא ידעתי מה הסיפור. ובכלל, הוא לא שלח לי הודעה. 
אחר כך אני ואיליה הסתיימנו לנו, וזאב התברר כחבר מאוד טוב ותו לא, ואני ראיתי אותו מחנה את הרכב שלו בטיילת באיזה יום והוא היה מאוד חתיך. החלטתי לשלוח לו הודעה
ואז נפתח איזשהו סכר הזוי, שבו הוא שולח לי הודעות ואנחנו מדברים, ונפגשים לרוץ יחד וכו, אבל בכלל לא הייתי בטוחה שאני רוצה. כלומר, רציתי, מאוד רציתי, אבל ידעתי שהוא טס. משמועות. וגם, שתי חברות טובות שלי היו מאוד מאוהבות בו והוא קצת שבר להן את הלב. בקיצור, צרות. אז מסמסתי אותו בצורה רומנטית וגם לא כזה עניתי לו וכו. 
עד שהיה איזה יום שקבעתי בו דייט עם בחור מהאפליקציה, ישבתנו בתל ושתינו קפה והיה נחמד אבל משעמם ולא מעיר את הלב. כשישבנו שם, ראיתי אותו רץ. והוא היה חמוד ממש וגם סקסי, ופתאום הבנתי שאני משתוקקת לשיחות שלי איתו, למרות שהוא אוכל תראס, הוא מעניין מאוד. הוא איש סיפור.
ואז כתבתי לו הודעה, 'אל תלך לישון'. וזהו. והגעתי אליו אחרי כל הדייט, שהסתיים בבכי תמרורים של הבחור ברכב שלו(!!). הגעתי, והייתי בהלם מהדירה שלו, היא הייתה גדולה ומרווחת, מלאה בדברים שהבנתי למה הם שם. ספריה ענקית, עם עותקים נדירים שאת רובם יש לו אפילו פעמיים. הבחנתי בספרים של יואל הופמן, שזה סופר שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת. ואז שאלתי אותו אם אכפת לו להקריא לי. שאני הכי אוהבת בעולם שמקריאים לי סיפור. והוא אמר, את לא רצינית, זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם. להקריא, ואף פעם אין לי למי. אז התיישבנו על הספה שלו, והוא התחיל לקרוא לי מאפריים.
זה היה מענג מאוד, ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כי מהרגע שנעמדנו שנינו מול הספריה שלו, משהו שם קרה לי ואם היו לי עוד ספקות אז הבנתי שכולם נעלמו ואני מאוד בעניין שלו. אבל היו בינינו גבולות, ואני מדי פעם כהרגלי שיניתי תנוחות ומדי פעם נגעתי בו ופעם הוא נגע בי ולעתים ביקש סליחה.
הגענו לאפוריזם 70 והחלטנו שדי לנו להיום ואז שוחחנו מעט, אולי שתינו יין, ואז אמרתי שדי אני הולכת. כבר חשבתי שהוא לא מרגיש כמה אני שוקקת, ושנישאר חברים. כבר חשבתי, נו שוין, אולי זה טוב. גם ככה הוא טס והכל באפיונים שלו נשמע כמו צרות. אך כשהייתי בדרכי אל המפתן, הוא לקח אותי אליו לחיבוק. והחיבוק הזה.. הוא היה חם, והדוק מאוד, והוא דיבר החיבוק הזה. ואני יכולתי להריח אותו, והריח העיר אותי אפילו עוד יותר. אז התמסרתי אליו, ושחררתי, ומאוד רציתי שהוא ינשק אותי. וזה היה קצת מוזר כי, כשהתנתקתי קצת מהחיבוק שלו זה היה נראה כאילו אני קצת כופה עליו לנשק אותי. אבל הוא עשה את זה. וזאת הייתה נשיקה מושלמת. הוא נישק אותי ב ד י ו ק כמו שאני אוהבת. וזה ממזמן לא קרה לי עם בחורים.

הוא שאל, מה, לא נשמור קצת לאחר כך? ואני אמרתי, יש הרבה דברים לאחר כך. והתנשקנו עוד. ואז הלכתי.
מאז, דיברנו הרבה על המצב שהוא נמצא בו, אחרי פרידה וקצת מעורבב, ולפני טיסה ושונא את העבודה שלו. ועל המצב שלי, שהוא קצת יותר פשוט אבל יותר ביצתי, אני הרבה יותר מעורבבת כאן בשכונה ולא היה לנו חשק שכולם ידברו עלינו. ואחרי כמה זמן, לא ממש אחרי כי הרבה דברים דרשו בירור ודיבור, שכבנו. ומה אני אגיד לכם, קצת קיוויתי שהסקס יהיה גרוע, או מאכזב, או לא להיט. זה תמיד מנחם כשזה קורה ואז אני לא ממשיכה לצאת עם הבחור. הסיפור הזה של מיניות, הוא באמת חשוב לי מאין כמוהו, אולי יותר מדי חשוב. בכל מקרה, הסקס נהדר. באמת. החיבור שלנו יוצא גם שם, באופן פנומנלי. כשהוא חודר אלי, אני כבר רעבה אליו מאוד. ולא נמאס לי בכלל. בכלל. ואני נזכרת במין שהיה לי עם איליה וזה היה נורא. באמת נורא. הרבה גינונים שהיו לו במיטה פשוט שידרו חוסר נוכחות והיו לא כל כך נעימים או סתם מעצבנים. ואיתו.. אני כל כך נהנת. מסופקת. אני אפילו לא צריכה שהוא יגרום לי לגמור מרוב שטוב לי. כמובן שגם זה יקרה, אבל זה יקח זמן. ואני אוהבת לתת לו נשיקות בלחי ובמצח ולהשאיר עליו סימנים. את זה הוא שונא, אבל זה קורה לי מלהט האקט, בלי בכלל לשים לב. ואז הוא חוזר אחרי שטיף ואומר לי, אני אהרוג אותך. אבל אני יודעת שפשוט נשכב שוב וזה יהיה מעולה.

והכל טוב ומספק, אינטלקטואלית ומינית, אבל.. הוא באמת עומד לטוס. יש עוד זמן אבל הוא יטוס מפה. ולי אין מספיק זוזים על התחת כדי לחבור אליו. בנוסף, הוא נהיה לעתים עצוב, וכשהתוגה נוחתת עליו, ואני שמה לב בדיוק מתי זה קורה, אני כבר לא יכולה לשהות במחיצתו. הוא חייב להיעזב. לטענתו, זה סמפתום שקורה לו בתחילתן של מערכות יחסים וקשרים. לפעמים זה שובר לי את הלב, אבל אני מנסה לשמור על חוסן ולהכיל את זה.
וזה חדש חדש, ואין לזה שחר, אבל כרגע זה לרוב משמח אותי. והחיבור שלנו מפתיע אותי כל פעם מחדש. זה הזוי.
יש אהבה
יש
היא קיימת
וגם אם לא אהיה איתו, אמצא עוד איזה איתו כזה. לא בדיוק כזה, אבל יש הרבה סוגים של איתו שיכולים לשמח אותי. 
זהו אני צריכה לסיים לבדוק עבודות של סטודנטים.
בינתיים, אגב, סיימנו כבר את אפריים והספר הבא שהוא הולך להקריא לי, הלב הוא קטמנדו, נשמע כמו משהו לחכות לו.